~חדשות ספורט או לא להיות~

"RACE" בגרמניה הנאצית

(צילום לני ריפנשטל)

האיצטדיון האולימפי בברלין

אוליפיאדת ברלין 1936- תצוגת הפאר של האימפריה הנאצית. מרבית מדינות העולם מתכנסות באיצטדיון הגרמני העצום כדי לצפות בהישגיהם המדהימים של הספורטאים הטובים ביותר בעולם, ובייחוד באלה של הגזע הארי. האולימפיאדה שימשה את מערכת התעמולה של גרמניה לצורך העלאת המורל של העם הגרמני, אך מטרה זו לא בדיוק צלחה.

 לני ריפנשטל שהייתה הבמאית שסיקרה את האולפמיאדה יצרה ביחד עם שר התעמולה הנאצי את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים והציג בו את "היופי והשלמות" של הספורטאים הגרמנים "המושלמים". אך לא הכל היה מושלם עבור הגרמנים, הגרמנים שרצו להציג תדמית חיובית של עצמם בעיני שאר מעצמות העולם נאלצו להימנע מלפגוע במשתתפים מה"גזע הנחות" ואפשרו להם להשתתף בתחרויות, אך עם זאת הושפלו השחקנים האלה. ג'סי אוונס רץ מוכשר אמריקאי הצליח לערער את התאוריה הנאצית כאשר הראה לעולם ובייחוד לגרמניה איך רץ שחור מצליח להשיג ארבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת ולנצח את "שלמותו" של הגזע הארי. בכתבה זו אסקור את התמודדותם של  המשתתפים באולימפיאדה עם דגש על הספורט כמחזק תחושת לאומיות ועל הספורט ככלי מחאה.

ג'סי אוונס באולימפיאדת ברלין (צילום לני ריפנשטל)

רץ גרמני באולימפיאדת ברלין (צילום לני ריפנשטל)

לאומיות מהי?

לאומיות, קבוצת אנשים שלא מכירה אחד את השני באופן אישי אך חולקת את אותה המסורת, היסטוריה, טריטוריה, אמונה דתית / אידיאולוגית, שפה וכו'... באמצעות תחושת הלאומיות שומרת הקבוצה על אחדותה ויחודה, ספורט היא אחת הדרכים הבולטות לחיזוק תחושת הלאומיות. ניתן לחזק את הלאומיות באמצעות הספורט ע"י ייצוג המדינה בתחרויות ספורט מול מדינות אחרות, באמצעות חפיפה בין ענף ספורט מסויים לזהות לאומית, זיהוי סגנון משחק מסויים כאופי לאומי או הפיכת אירוע הספורט ליום חג לאומי. 

מטרתה העיקרית של אולימפיאדת ברלין הייתה לחזק את תחושת הלאומיות בקרב העם הגרמני ולהוכיח לגרמניה ולשאר העולם שהגזע הגרמני הוא הכי טוב , נעלה ומוצלח, מטרה שכשלה בסופו של עניין עם זכייתו שת ג'סי אוונס בארבע מדליות זהב באולימפיאדה. 

אולימפיאדת ברלין הייתה חגיגה עצומה עבור העם הגרמני, ובעיקר עבור המפלגה הנאצית שהפכה ללאום החדש של גרמניה. הסרט אולימפיה היה אמור לחזק את הלאומיות בקרב העם הגרמני, והאצטדיון והספורטאים נועדו כדי להשוויץ ב"יופיה" של האימפריה הנאצית מול המדינות האחרות . 

(צילום לני ריפנשטל)

לני ריפנשטל מתעדת את האולימפיאדה

כמו הגרמנים, גם שאר המדינות שלקחו חלק באולימפיאדה התמודדו על התהילה שתחזק את תחושת הלאומיות שלהם במשחקים. למרות הגזענות הרבה כלפי שחורים בתוך ארה"ב, ארה"ב לקחה איתה לאולימפיאדה עשרה אתלטים שחורים מכיוון שהיו ספורטאים טובים והיה להם סיכוי להביא לארה"ב ניצחון שיחזק את תחושת הלאומיות של ארה"ב מול העם הגרמני. האתלטים השחורים האמריקאים אכן הביאו תהילה לאמריקה כאשר הם זכו בשש מדליות זהב, ארבע מהן הושגו ע"י ג'סי אוונס.

מדליית זהב לאוונס

ספורט ככלי מחאה:

אולימפיאדת ברלין היוותה מעמסה כבדה על ג'סי אוונס המסכן. מצד אחד כספורטאי מוכשר שעובד קשה ומתעמל כל יום מספר רב של שעות במטרה להתמודד באולימפיאדה, וויתור על ההתמודדות באולימפיאדת ברלין תפגע קשות בקרירה שלו כספורטאי (אולימפיאדה היא הזדמנות כמעט חד פעמית עבור ספורטאי, אם יחכה לאולימפיאדה הבאה גופו כבר יספיק להזדקן והישגיו יהיו פחות טובים), אך מצד שני כדמות מפורסמת (אלוף ארצי) המייצגת את קהילת השחורים בארה"ב משמעות ההשתתפות באולימפיאדה תהייה קבלה ותמיכה באידיאולוגיה הנאצית הגזענית. לאחר מחשבות עמוקות בנושא תוך כדי הפעלת לחצים על אוונס משני הצדדים, החליט אוונס להשתתף באולימפיאדה כמחאה, ולערער את האידאולוגיה הנאצית ע"י השגת מדליות זהב. אוונס אכן הצליח במשימתו, בעזרת כישרונו הרב ועורו השחור הצליח לקדם מחאה אישית מוצלחת כנגד המעצמה הגרמנית (מחאה שאמנם לא הצליחה לשנות את ההיסטוריה ולמנוע את מותם של מיליוני אנשים במלחמת העולם השנייה, אך הצליחה לערער ולו במעט את תורת הגזע הגזענית של היטלר.) האגדה גם מספרת כי לאחר זכיתו של אוונס היטלר עזב את האולם על מנת שלא יצטרך ללחוץ את ידיו של אוונס ולהכיר בטעותו. 

אוונס באולימפיאדת ברלין 1936

במהלך המשחקים ג'סי אוונס התיידד עם הספורטאי הגרמני לוץ לונג שהיה יריבו לתחרות, מעין מחאה נוספת שנועדה להוכיח כי למרות התחרות אפשר לשמור על יחסים טובים של חברות וכבוד. חברות זו שימשה גם את לוץ לונג במחאה הקטנה שלו כנגד המפלגה הנאצית, כאשר סייע לאוונס להימנע מפסילה בקפיצה לרוחק כשיעץ לאוונס לסמן את קו הזינוק במגבת ובכך גרם לאוונס לנצח אותו בתחרות. לונג תמך באוונס, וידע כי נצחונו של אוונס בתחרות יעזור להוכיח שהתורה הנאצית היא שגוייה ומטופשת. לצערי הרב ידידותם של לונג ואוונס הייתה קצרה, מכיוון שלונג נהרג במלחמת העולם השנייה כשנשלח להילחם בחזית. אוונס אמר על לונג:  "גם אם תתיכו את כל הגביעים והמדליות בהם זכיתי, הם לא יתקרבו לכדי הידידות בת 24 הקאראט ביני לבינו. היטלר בוודאי השתגע כשראה אותנו מתחבקים ככה. החלק העצוב בסיפור הוא שמאז לא ראיתי אותו יותר, הוא נהרג במלחמת העולם השנייה"

ג'סי אוונס ולוץ לונג- חברות אמיצה

ג'סי אוונס הפך אמנם לסמל בינלאומי להתרסה של ספורטאי מוכשר כנגד השלטון הנאצי הדיקטטורי, וזכה לאהדה רבה מצד יושבי האצטדיון באולימפיאדה שהריעו לו על זכיותיו, אך הוא עדיין לא זכה לקבלת פנים חמה במדינתו הגזענית. "כשחזרתי למולדתי, לאחר כל הסיפורים על היטלר, עדיין לא יכולתי לשבת בקדמת האוטובוס; הייתי חייב ללכת לדלת האחורית. גם לא יכולתי לגור היכן שרציתי. אמנם לא הוזמנתי ללחוץ את ידו של היטלר, אך גם הנשיא בבית הלבן לא הזמין אותי".

עצוב לי כל כך שספורטאי שניסה להילחם בגזענות במדינה זרה ולערער את התיאוריה הנאצית סבל מגזענות קשה במדינתו שלו. הסיפור שלו מראה את כוחו של הספורט כפלטפורמה למחאה חברתית ולגאווה לאומית. הישגיו של אוונס תועדו ברובם ע"י לני ריפנשטל שהייתה במאית ראשית במערכת התעמולה הנאצית.