~צילום עיתונות- לא שחור ולבן~

צילום עיתונות- לא שחור ולבן

כתבה: נגה שירצקי 

כצלמת בעצמי, יוצא לי להתמודד לא מעט עם דילמות מוסריות שונות הקשורות בעולם הצילום הדוקומנטרי והעיתונאי. מצד אחד כצלמים אנחנו רוצים לגרום לשינוי חברתי, להעלות נושאים לסדר היום הציבורי ולגרום לאנשים לחשוב, אך מצד שני חשיפה של תכנים רגישים כמו אנשים שנייה לפני מותם, פוגעים בפרטיות של המצולם ומעמידים את הצלם בדילמה מוסרית: לעזור או לתעד? האם אפשר בכלל לעזור ולשנות את המציאות ולמנוע מהמצולמים למות או להיפגע? ואולי ע"י פרסום הצילום בעיתונים אפשר יהיה למנוע מוות של אנשים נוספים ולשנות משהו בחברה? מה עדיף לעשות? דוגמה מובהקת לכך היא הסיפור שמאחורי התמונה של הילדה והנשר בסודן, בו מצולמת ילדה אפריקאית גוועת ברעב כשבסמוך לה נמצא נשר המחכה למותה הקרב. הצלם שצילם את התמונה התאבד מספר חודשים מאוחר יותר כתוצאה מדכאון לאחר שהבין שיכל לעזור לילדה במקום לתעד את הסבל שלה.

לעומתו לעומת זאת ,ישנו הצלם ניק אוט שצילם את הצילום האייקוני של "טרור המלחמה" שהצליח גם להפיץ צילום אייקוני שנגע באנשים רבים וגרם לשינוי חברתי וגם להציל את חייה של הילדה המצולמת בתמונה.

"טרור המלחמה" 1972 מלחמת ויאטנאם, צילום  Nick Ut

הצילום האייקוני המצולם מעלה הוא אחד הצילומים המפורסמים ביותר המזוהים עם מלחמת ויאטנאם אם לא אחד הצילומים המפורסמים ביותר בכלל. הצילום צולם במהלך המלחמה, כאשר חיל האוויר של דרום ויאטנאם הפציץ בטעות בחומר נפץ (נפלם)  כפר צפונית לעיר סייגון בויאטנאם. ניק, צלם עיתונאות וייטנאמי שנכח במקום בזמן ההפצצה הבחין לפתע בחבורה של חיילים וילדים רצים בחרדה מהכפר המופצץ, וביניהם בילדה בת תשע ושמה פאן טי קים פוק שרצה ערומה וצורחת בכביש הראשי ביציאה מהישוב. לאחר שניק צילם את התמונה ההיסטורית הוא הצליח להבין שהילדה ערומה וצורחת מכיוון שנפגעה מנפלם. ניק ניסה ככל יכולתו לעזור לילדה ולטפל בה, הוא שפך כמויות של מים על הכוויות שלה ולקח אותה ועוד ילדים נוספים מהכפר לבית חולים בו אמרו לו שיש סיכוי סביר שלא תשרוד את הכוויות בדרגה השלישית שמכסות 30% מגופה, אך לבסוף באמצעות קשריו כעיתונאי הוא הצליח לגרום להעברתה לטיפול בשטח האמריקאי שהציל את חייה.
התמונה שהפכה במהרה לאייקונית הראתה זווית חדשה ואחרת על המלחמה והראתה לעולם שהמלחמה הזו עושה יותר רע מאשר טוב. בנוסף התמונה עוררה גם דיון בנושא התרת פרסום תמונות שמכילות ערום בעיתונים ובכלי התקשורת. בשנת 1973 זכה ניק בפרס פוליצר על התצלום, באותה השנה ארצות הברית החליטה להפסיק את המעורבות שלה במלחמה.

הדגמת שלושה מושגים מהזירה על "טרור המלחמה": 

"טרור המלחמה" הוא תצלום אייקוני -

תצלום אייקוני הוא תצלום שהופך לסמל חזותי, הוא זכור ומוכר לאנשים רבים, הוא מציג אירוע היסטורי משמעותי, מעורר הזדהות רגשית חזקה ומופץ בכלי תקשורת רבים. "טרור המלחמה" הפך לסמל של אכזריותה של מלחמת ואיטנאם ולאכזריותן של מלחמות בכלל, הוא פורסם בכלי תקשורת רבים וצפו בו מיליוני אנשים שהזדעזעו וריחמו על קים פוק- הילדה הערומה והשרופה שבתמונה. "טרור המלחמה" גרם להד גדול בעולם וסייע להפסקתה של המלחמה.

המסר הדנוטטיבי בתמונה -

המסר הדנוטטיבי הוא המסר הראשוני המתקבל בעת צפייה בתמונה. מצפייה ראשונה ב "טרור המלחמה" ניתן להבין כי מדובר בצילום מלחמה. החיילים ברקע, הילדים הבוכים והבורחים מהתופת- ניתן להבין בקלות כי התמונה אינה מתכוונת לשבח את המלחמה, אלא להראות את צדדיה השליליים והאפלים. המסר שאותו אמור הצופה לקבל מהתמונה הוא שהמלחמה הנוראית הזו חייבת להיפסק.

הפונקטום בתמונה -

ממבט ראשון נראה כי מדובר בתיעוד רגיל של מלחמה, אך ישנו פרט קטן אחד בתמונה שמשנה את הכל ונותן לתמונה היבט אחר החוצה יבשות וימים ונוגע בכולנו - זהו הפונקטום בתמונה, ובמקרה זה אלו קים פוק והילד הבוכה בחזית התמונה. מלחמה היא דבר שגרתי התוקף את העולם מידי פעם, בכל פעם תרבות אחת נלחמת באחרת, חיילים מתים, מלחמה היא עיניין שמעסיק בדרך כלל את המעצמות הלוקחות בה חלק, אך לא את שאר העולם שממשיך בזמן זה בשלו. שני הילדים בתמונה משנים את המצב, הבעות הפנים שלהם ממיסות את הלב והופכות את התמונה לתמונה שרלוונטית ומצמררת בכל מקום ובכל זמן ונוגעת בכולנו.

"טרור המלחמה" כמו כל צילום עיתונאות מעלה המון שאלות מוסריות בדבר נושא תיעוד ופרסום התמונה. מצד אחד מדובר באחד הצילומים המשפיעים ביותר שצולמו בתולדות האנושות שגרם להד גדול בעולם ולהפסקת המלחמה, אך מצד שני מדובר ברגע רגיש של ילדה שרצה ערומה ומלאת כאב ברגע הכי נורא בחייה, האם זה מוסרי לתעד ולצלם את זה בכלל? לדעתי כאשר ניק צילם ופרסם את התמונה הוא עשה חייל בכך שסייע להצלת גורלם של המון ילדים ואנשים אחרים בויאטנאם ובעולם בכלל. לדעתי למרות שתועד כאן רגע אישי ורגיש של קים פוק היא עדיין שמחה שהתמונה פורסמה והצליחה לגרום לשינוי ולמנוע סבל של אנשים נוספים. ניק בצילום צילום זה הגשים לדעתי את חלומו של כל צלם עיתונאות: גם לחולל שינוי חברתי ענקי מצד אחד ומצד שני להציל את חייהם של המצולמים בתצלום.

ניק אוט וקים פוק בשנת 1973

ניק אוט וקים פוק בשנת 2012