~סיקור ידוענים~

Celebritlies

מי לא רוצה להיות מפורסם? להיות ההוא/ ההיא שמופיע בטלוויזיה / על מגזינים / שעומד על במה עם קהל מתלהב של אלפי אנשים? מסתבר שהתשוקה העזה שלנו ל- "תהילה" הזאת היא למעשה רק תוצר של החברה התעשייתית שבה אנחנו חיים ושמטרתה היא לגרום לנו להוציא כסף על דברים שאנחנו לא צריכים. מה בדיוק הקשר? מוזמנים לגלול למטה ולקרוא.

מי אני? מה אני? למי אני דומה ושייך? עד לפני כמאתיים שנים השאלות הללו לא העסיקו את האנשים בחברה כמעט כלל. אם בעבר האנשים היו אנשי כפר קטנים ופשוטים שחייו בעולם לתקופה קצרה ביותר- (שלושים/חמישים שנים בממוצע, תלוי בתקופה), שעבדו אדמה למחייתם והאמינו באלוהים, בתקופה של ימינו האנשים חיים יותר וטוב יותר, חילוניים ועירוניים, וכתוצאה מכך עולה הערך של חיי האדם וכך גם החשיבות של ה-"אני" וה-"עצמי". כל אדם מנסה לעצב לעצמו זהות ע"י סגנון הלבוש שלו, קישוטים, התנהגות, תחביבים, רשתות חברתיות וערכים חשובים. כאשר האדם הוא זה שבמרכז, צריך למצוא מושא חדש לחיקוי שילכד את האנשים סביבו ויהיה בדמות של אדם- אלה הסלבריטיז.

אז איך קשור כל זה לכסף?
עם הניתוק של האנשים מהמבנים החברתיים של הכנסייה, המשפחה והאדמה שהיו להם בכפר אל חיי הניתוק והעבודה הקשה בעיר הענקית והזרה, תעורר הצורך של האנשים בהגדרה עצמית מחדש. במקביל, מטרתם של בעלי המפעלים הייתה להרוויח כסף באמצעות מכירה של המוצרים אותם הם מייצרים. לכן כדי לשכנע את האנשים להוציא כסף על המוצרים, נוצרו אלילי הצריכה המזוהים עם החברה הקפיטליסטית החדשה. אלילי הצריכה שהם אנשים עם המון זמן פנוי והרבה מאוד כסף,מחנכים אותנו הפועלים הפשוטים, שעם עבודה קשה והרבה מאמץ גם אנחנו יכולים להרוויח הון ולהיות מצליחים, יפים ומוכשרים כמוהם. הרצון שלנו לשאוף להיות ולהיראות כמוהם, גורם לנו לצרוך מוצרים ותכשירים שאנחנו לא צריכים בכדי להידמות ולהיות מצליחים ומאושרים כמו הסלבריטאים ואלילי הצריכה. כמובן שמדובר בשקר גדול ויפה, מכיוון שכסף לא מסוגל לקנות אושר, ומכיוון ששום דבר לא יפה ומושלם, גם לא אצל הסלבריטאים שמסתירים את הפגמים שלהם היטב מאוחורי אור הזרקורים.

אם מסתכלים לאורך ההיסטוריה, אז ניתן לראות שבהתחלה אנשים העריצו את המנהיגים של השבט שדאגו להם למחייה ולאוכל, אחר כך את האלים שהביאו איתם את הערכים, את המוסר ואת החוקים, (ואת החיים עצמם כמובן), בהמשך את המלכים שדאגו לפיתוח הממלכה, אחר כך את הדת שהסיטה את תשומת לבם מקשיי החיים, ועם ההתפתחות של הרנסנס והנאורות,ההשכלה, הנאורות והאומנות הפכו למושא ההערצה החדש עבור האנשים. אם בעבר ניתן לראות שמושאי ההערצה היו אנשים/דברים שהיו קשורים בגורלם של האנשים/ ערכים נאורים וחשובים שהפכו את העולם לטוב יותר, אלא שבימינו נדמה שמה שחשוב יותר מהערכים אלו חיי המותרות. מה הזמרת X לבשה בטקס קבלת פרסי הגראמי, כמה כסף יש לשחקן Y בחשבון והאם פליטי הריאליטי  T ו- V הם זוג (הם נראים כל כך טוב ביחד!) נהיו שאלות הרות גורל עבור האנושות. במקום להתרכז באיך לחיות את החיים שלנו אנחנו עסוקים בחיים של אחרים, במקום לקדם מטרות חברתיות חשובות אנחנו מתרכזים באיך להיראות טוב ו"להצליח" כמו _________. בעידן הסלבריטי נראה כי השטחיות תופסת תאוצה, שהערכים החשובים באמת מוחבאים היטב מתחת לשטיח הקפיטליזם שמעודד צריכה לא נבונה ושטחיות. תופעת פליטי הריאליטי שמפתחת תרבות של כלום ושום דבר, תרבות שבה מספיק להשתתף בתחרות טלוויזיה כדי להפוך לעשיר ומפורסם. מפעל חיים, עבודה קשה, השקעה לאורך זמן ורצינות הם כבר מזמן נחלת העבר. היום בעולם תרבות הסלבריטי האושר וההצלחה יכולים להגיע לכל אחד רק עם קצת מזל וקצת שכל. 

לאונרדו דה וינצ'י- צייר  ומדען מוכשר ומפורסם מתקופת הרנסנס

שי חי- אחד מכוכבי עונה 7 של האח הגדול ישראל

אך כמו כל דבר בחיים, לא הכל לגמרי שחור ולבן. ניתן לראות סלבריטיז רבים שמנצלים את כוחם, השפעתם כספם ואת התקשורת כמובן למטרות חברתיות חשובות. ישנם שחקנים מפורסמים שמתנדבים בעמותות ונותנים דוגמה אישית, כוכבי ריאליטי שמביאים איתם אג'נדה חברתית שאותה הם מנסים לשווק בתכנית, שחקנים מפורסמים רבים שלוקחים חלק בסרטים ביקורתיים ובכך מסייעים בשיווק של הסרט (מי לא רוצה לראות את __________ בסרט החדש?!) . במקרה זה דווקא מהתרבות הפופולארית והשטחית ניתן להפיץ ערכים שהם מעבר לפרסום ולהערצה.

אופרה וינפרי- סייעה לתלמידות בדרום אפריקה לרכוש השכלה אקדמאית

אמה ווטסון- פעילה  בעמותת HE FOR SHE לשיוויון בין המינים

טל גלבוע- מקדמת טבעונות

טום הנקס- פעיל עבור זכויות להט"ב בארה"ב ופעיל סביבתי (קיבל ב- 2016 את עיטור הכבוד הנשיאותי)

טוני בנט- שותף בהקמה וניהול של בית ספר לאומנויות בארה"ב

שאקירה- תרמה כסף להקמה של בתי ספר בקולומביה

~מסרוני סלולר XD :) ~

מ☺רונים ☺לולרייםםםם XD ♥😹

לאט לאט עם ההתפתחויות הטכנולוגיות של המאה העשרים וכניסת האינטרנט חיינו השתנו ללא הכר. העולם שלנו הפך לקל יותר, פשוט יותר, נגיש יותר ושונה יותר. עם כניסת המסרונים הסלולריים (SMSׂ) לחיינו ובהמשך גם ה- Whatsupp , Facebook, Email, Messenger, בלוגים,  ושאר הרשתות החברתיות המקיפות אותנו,  גם סגנון הכתיבה והדיבור שלנו עברו שינוי ניכר מבלי ששמנו לב כמעט, וכמו לכל דבר בחיים, יש לכך גם יתרונות וגם חסרונות XD ☺

הודעות הטקסט התחילו תחילה כתקשורת א-סינכרונית. בגלל האיטיות שבשליחה ובקבלה של המסרים לקח זמן להודעה עד שהתקבלה ביעד ועד שנשלחה תשובה חזרה, ולכן ההודעות היו מנוסחות כמכתב- טקסט מוקפד ומדוקדק יותר וסימני פיסוק, בדיוק כפי שנראו מיילים / מכתבים/ מברקים. עם הזמן שעבר והטכנולוגיה המתפתחת כיום אנחנו מסוגלים לתקשר באמצעות הודעות הטקסט בצורה שהיא כמעט סנכרונית: בזכות המהירות בשליחה והקבלה של הודעות בימינו, אנחנו מסוגלים להתכתב זה עם זה כמעט באותו הקצב שבו אנו מדברים פנים מול פנים או בטלפון, לכתוב הודעה ולקבל תשובה חזרה תוך מספר שניות. התכתבות בצורת שיחה זורמת. גם המהירות של התקשורת הא-סנכרונית השתפרה פלאות הודות לאינטרנט ( מיילים) .

 יתרון נוסף של התקשורת באינטרנט מלבד המהירות של ההודעות המאפשרות תקשורת סנכרונית ע"י התכתבות שנחשבה בעבר ללא-סנכונית, היא העובדה שאנחנו לא חייבים לקבל מידע זה על סמך זה רק באמצעות הודעות. באמצעות התקשורת הא- סנכונית ברשתות החברתיות והשארה של סטטוסים, תגובות, ותמונות אנחנו יכולים לקבל מידע אודות אנשים שלא היינו נחשפים לו בדרך אחרת. בנוסף,  אנחנו יכולים לשלוט גם בכמות הנמענים להם אחנו מעבירים את המסרים אודותינו, ואנחנו יכולים לבחור אם לשתף את כל רשימת התפוצה או רק אדם מסויים אחד.

אך כמו שכולנו יודעים בחיים - שום דבר אינו מושלם. אמנם הצלחנו להגיע למהירות מפליאה בשליחה ובהעברה של הטקסט, והצלחנו להפיץ מידע לקהל רחב יותר מאי פעם, אך שום דבר לא יצליח להחליף את ההבעות הפנים, את הגוון של הקול ואת האינטונציה שבשיחה פנים מול פנים או בטלפון. 
 הודעות הטקסט מאפשרות לנו להתחבא מאחורי מסך המחשב כשאנחנו מדברים, ולהימנע מלחשוף רגשות ותחושות. כדי להקל על התקשורת ולהפוך את השיחה למעט יותר טבעית המציאו את הכתיבור.

אף על פי שהכתיבור לא מחליף כלל את השיחה האידיאלית בין אנשים, הוא בהחלט מקל על השיח. באמצעות שימוש מוגבר בסימני פיסוק !!!! , שימוש מוגבר בקיצורים / ביטויים ומילים ב ENGLISH, הכפלת אותיות כדי להביע רגשותתתתת, ואימוטיקונים ❤😵😂 ניתן להביע קצת יותר רגשות ואינטונציה מטקסט רגיל, למרות שזה עדיין רחוק מלהיות פתרון מושלם.


בטקסט מתווך מחשב  כותב הטקסט תמיד יכול לזייף הבעות פנים ולהשתמש באימוטיקונים שלא תואמים את מה שהוא באמת מרגיש, וגרוע מכך- דרך הטקסט הוא לא מסוגל כלל לראות את פניו של הנמען, מה שיגרום לו לומר דברים שלא היה אומר לאותו אדם לו היה רואה אותו והיה רואה את הרגשות שלו ואת האופן שבו הוא מגיב לדברים באמת. בעוד ששיחות פנים מול פנים "מתאדות" תוך שנייה ומתועדות רק בזיכרון שלנו, אסאמסים, מיילים והודעות Whatsupp יכולות להישאר רשומות לנצח ולאגור עלינו מידע אישי לא נעים.

בעייה נוספת בשיחות דרך הרשתות החברתיות והסלולארים היא הירידה ברמה של המשלב הלשוני של הטקסט. המהירות שבה נדרש מאיתנו להגיב להודעות ופוסטים, המגבלה של כמות התווים באסאמסים והרצון לא להעיק עם הרבה מלל גורמת לירידה ניכרת במשלב הלשוני ובעושר של השפה. אם בעבר טקסט כתוב היה רק מכתב, מברק, שירה בה שילבנו מטאפורות וציורי לשון, ספרות בה תארנו עולם שלם ורגשות בעזרת תיאורים מילוליים, מאמר מדעי מעמיק , עיתון המתאר בהרחבה את מה שקורה או ספר עיון מורחב, כיום הטקסט האינטרנטי המקוצר הוא השולט, והניסיון להעביר המון תכנים במעט מילים הוא הדור החדש בתחום התוכן הכתוב. בעזרת קיצורים : I 💗 U ,  אמל"ק , 4U ועוד,ובאמצעות שימוש בסלנג של השפה הדבורה ובשאר מאפייני הכתיבור, ניתן לקצר משמעותית את התוכן באינטרנט על חשבון האיכות.

כ- "ילידה דיגיטלית"  אני רגילה מגיל צעיר לכתיבה ולשפה הנדרשת ברשת לטובה ולרעה. מצד אחד פיתחתי קישורים מרהיבים כדי לעמוד בשטף המידע ובמהירות שבה הדברים מתנהלים ברשת, אך מהצד השני נהייתי חסרת סבלנות לתכנים הכתובים במשלב לשוני גבוה וכאלה הכתובים באופן הנחשב "מיושן". מצבי נחשב טוב יותר משל הרבה בני גילי שאינם צורכים ספרות ואינם מתעניינים בשום טקסט כתוב שאינו הודעות טקסט, מידע רכילותי או פוסטים בפייסבוק. כמובן שאני מדברת פה על קבוצה אחת מתוך קבוצת הילידים הדיגיטליים וממש לא על כולם, אך ניתן לראות בכל זאת כיצד התופעה מתרחבת ומחריפה בעיקר בקרב הילדים הצעירים יותר.